מה הופך אותנו לישראלים? שקשוקה, קרמבו, וגרביים

נסו להסביר לאחד מחו"ל מה זה קרמבו. אתם מתחילים: "אז זה...סוג של ממתק...עם שוקולד...ועוגיה למטה...ותוך שעיר ורוד..." – ובשלב הזה הם כבר אבדו.

כי קרמבו הוא לא רק קרמבו. הוא הממתק שהיה בתיק של הילד בגן, שנגמר תמיד לפני אמצע החורף, שכולם התווכחו אם אוכלים אותו מלמעלה או מלמטה.

ולכן הוא על הגרב שלנו.

שקשוקה: הארוחת הבוקר שאנחנו מסבירים לעולם

בשנים האחרונות פתאום כולם בעולם "גילו" את השקשוקה. יש לה מסעדות ייעודיות בניו יורק ובלונדון. אבל אנחנו ידענו קודם.

אנחנו גדלנו על שקשוקה של שישי בבוקר. על הריח שמגיע מהמטבח בשעה שעדיין אפשר לישון. על הלחם שמנגב את הרוטב.

זו לא "אוכל מזרח תיכוני" – זו המנה הישראלית.

יש ביסלי בכל טיול שנתי. בכל נסיעה ארוכה. בכל ישיבה שצריך לשרוד. השקית עוברת בין כולם, ולא משנה מי אתה – כשמגיעה שקית ביסלי אתה לוקח.

זה סמל של שיתוף. של "יחד".

הבייגלה הוא הסנאק של הישראלים בחגיגות מאולתרות. כנסים שנגמרים בפיצה והבייגלה, ימולדות משרדיים, ברים שמגישים אוכל בשקיות – הבייגלה תמיד שם.

יש גלידות יפות ומהודרות. ויש קסטה. לאף גלידה אין את הוורוד הזה, את הקרם הזה, את תחושת הילדות הזו שמגיעה עם כל נגיסה.

כי גרביים הן הדבר הכי יומיומי שיש. אתה לובש אותן כל בוקר. ועם כל בוקר, אתה יכול לבחור – גרב רגילה, אפורה, נעלמת – או גרב שמזכירה לך מי אתה.

אנחנו ישראלים. וגאים בזה.

פורסם ב

הקודם הבא