הרצל, גולדה, בגין, ודיין: הסיפורים שאנחנו שמים על הגרביים
- מאת גרובים
-
כשהתחלנו לעצב את קולקציית גדולי האומה, שאלנו את עצמנו שאלה פשוטה: מה הופך אדם לאייקון?
לא כוח, לא כסף, ולא כותרות בעיתון. מה שהופך אדם לאייקון הוא שהוא מסמל משהו. שכשאתה רואה את השם או את הפרצוף – אתה מיד יודע.
הרצל: החולם שהפך את החלום למדינה
בנימין זאב הרצל לא היה ישראלי. הוא נולד בבודפשט, כתב בגרמנית, וחי את רוב חייו באירופה. אבל הוא חלם חלום שאף אחד לא האמין בו – מדינה יהודית.
כשהגרב שלנו מציגה את הרצל בתצלום הנודע מהמרפסת, אנחנו לא רק מציינים אדם – אנחנו מציינים את המשמעות של אמינות בחלום גדול מהחיים.
גולדה מאיר: האישה שבראה את עצמה מחדש
גולדה נולדה בקייב, גדלה במילווקי, ובחרה לבוא לארץ ישראל. ראש ממשלה בגיל 70, בזמן מלחמה, ועדיין הספיקה לשנות את פני ההיסטוריה.
הגרב שלנו בבורדו וזהב מכבדת אישה שלא ביקשה להיות הראשונה – היא פשוט הייתה הטובה ביותר.
מנחם בגין: האיש שחיכה שלושים שנה
"מהפך!" – המילה שהגדירה רגע היסטורי ב-1977. אבל הרוב שוכחים שבגין חיכה. שלושים שנה של אופוזיציה, של "לא", של ספקות מכולם – ועדיין המשיך.
הגרב שלנו בכחול-תכלת מציינת את ההתמדה. שלפעמים הדרך ארוכה – אבל כדאי ללכת בה.
משה דיין: האייקון שלא ניתן להחליף
כמה אנשים מזהים אותם רק מחלק אחד בפנים? אצל דיין, הרטייה השחורה היא סמל שחוצה גבולות ותרבויות. אנשים בכל העולם מכירים אותה.
הגרב שלנו בירוק זית משלבת את הרטייה האיקונית עם צבעי הצבא.
למה להם גרביים?
כי גרביים הן הבגד הכי אישי שיש. אף אחד לא רואה אותן כל הזמן – רק מי שכדאי שיראה. זה בדיוק מה שגדולי האומה מלמדים אותנו: לא הכל לתצוגה. חלק מהדברים החשובים ביותר – חלק מהסיפורים הכי נוגעים ללב – אתה שומר קרוב אליך.
